כל העולם כולו, אין לו משמעות כלל. אין לו קיום ללא המגע שלו בנו, בגופנו הפיזי, באצבעות, בשפה, בעיניים. לאור ולחושך, ליופי ולכיעור, לשקר ולאמת אין משמעות ללא החוויה שלהם בנו, ובחושים שמעבירים את החוויות אל מוחנו הקושר והמבין. דברים נוגעים בקצות העצבים שלנו ומשנים את הדרך בה אנו מבינים את העולם: רוח קרה ויבשה צורבת בעור פנינו והחיים הופכים בוהקים וחדים ומלאי חיות. שמש יוקדת ועורנו לוהט ולפתע מוכים החיים סנוורים, צבעם נהיה עמום ואד סמיך מכסה את הארץ. כך אני מבין את העולם: אם נפל עץ ביערים ואיש לא היה ביער ההוא, אזי רעש הנפילה מעולם לא נשמע.

ויש ויכול העולם כולו להתקיים עבור רגע אחד. זה שבאמצעותו חולפים חיים שלמים וזכרונות במבט או בצליל או בנגיסה במאכל נשכח. וכל שהתקין סעודתו וכיוונה לכך, כאילו זכה באותו רגע ממש בעולם הזה ובעולם העתיד לבוא. אם ירצה אדם לזכות ברגע כזה, יצא לערוגות הבושם, יצרור כמה גבעולי נענע ויקרע מהם לסלט שהכין, או

יפזרם מעל הדג שטיגן או יערבבם בבשר הקציצות שצלה. אז יטעם ממעדניו, יפתח פיו לרווחה וינשום ותתרחב שאיפתו והעולם כולו יחלוף לרגע דרך לועו וריאותיו מעוצם הרגישות והעצבים החשופים.

בארבעה מינים של נענע נתברכה הארץ: זו של הכדורים, זו של המים, זו המשובלת וזו הריחנית. כולן תמצאנה באוויר לח ובאדמה רטובה, סמוך לנהרות ולנחלים ולברזים מטפטפים בחצרות עזובות. בקיץ יפרחו בפריחה סגלגלה-לבנה וביתר ימות השנה יזקפו עליהן ויפיצו ניחוח יקרות לקיים את העולם רענן בנחירינו ובפינו.

עלי הנענע אוצרים שמן ריחני ובו מחוללות יחד מולקולות זעירות של מנתול. כשאלה פוגשות בתאים שבחלל הפה המזהים את חומו של המזון המוגש, מגבירות הן את אותה רגישות דרוכה לצריבת הקור ועם שאיפת האויר רוטטות דפנות התא המגורות ומעוררות את תחושת הקרירות הנעימה הקרויה רעננות.

לא לחינם שנו רבותינו לברך "בורא מיני בשמים" בצאת שבת המלכה, בהבדלה בין קודש ובין חול. מי שנתעלתה רוחו בשבת לעולמות אחרים מכיר את תחושת הנפילה אל עמקי החולין של יומיום וכדי לרכך את זו הנפילה, מנענעים בברכות ההבדלה את הנענע מיד ליד, ממוללים את העלים בקצות האצבעות ושואפים עמוק רוח בהירה וקרירה המשיבה את הנפש ומחיה את הלב ומקדמת בברכה את עינוגי העולם הזה.

ת'ום נענעיה (בשר בשום ונענע)

הוספת נענע לתבשיל לקראת סיום הבישול מעתירה אליו את רעננותה מבלי להגיר את מרירות העלים אל הרוטב. השימוש בנענע הרעננה לצד חריפותו של השום בבישול מדגישה את טעמי הבשר אך גם מוסיפה לו עוקצנות רעננה וירוקות אוורירית נהדרת. בלבנון, סוריה ועיראק נוהגים היו להכין את המנה הזו מבשר כבש לאירועים משפחתיים רבי משתתפים. בעיני, בשר בקר בבישול איטי מתאים לה לא פחות. בהמשך שני נוסחים: גרסה חגיגית וממושכת הכנה עם כתף עגל רכה וגרסה יומיומית עם קציצות טלה אווריריות.

בשוק:

• ¼ כוס (60 מ"ל) שמן זית
• 1 ק"ג בשר כתף עגל
• 2 כרישות בינוניות
• 1 ראש שום
• 1 ליטר (4 כוסות) ציר עוף או מים
• צרור גבעולי נענע
• 1 לימון
• 1 כפית סוכר
• פלפל שחור גרוס
• מלח ים

במטבח:

מחממים את שמן הזית בסיר כבד ורחב. חותכים את הבשר לנתחים בגודל 2X3 ס"מ ומעבירים כמחצית מהכמות לסיר החם על מנת שלא לקרר את השמן. משחימים את הבשר היטב מכל צדדיו, מוציאים לקערה וחוזרים על הפעולה עם יתר הבשר.

בינתיים פורסים את הכרישות לטבעות ברוחב ½ ס"מ ומעבירים לסיר בו טוגנו קודם לכן נתחי הבשר. מערבבים בעזרת כף עץ ומשפשפים את הקרקעית כדי ששאריות הבשר לא יישרפו. קולפים את שיני השום ומוסיפים גם אותן בשלמותן אל הסיר.

כשהכרישות מתרככות ונצרבות מעט מחזירים את פיסות הבשר אל הסיר ויוצקים מעל כשתי כוסות מן הציר או המים, רק עד כדי כיסוי הבשר. מביאים לרתיחה ומעבירים להמשך הבישול על אש קטנה בביעבוע עדין ביותר. מכסים ומבשלים כשלוש-ארבע שעות עד שהבשר נהיה רך במיוחד. מערבבים מדי פעם ומוסיפים מהציר אם חסרים נוזלים. אין צורך להציף את הקדירה. הרעיון הוא שנוזלי הבישול יצטמצמו ויסמיכו.

כחצי שעה לפני סוף הבישול מתבלים במלח ובפלפל שחור. מפרידים את עלי הנענע מן הגבעולים וממלאים מהם כוס שלמה. סוחטים מעל מיץ מן הלימון ובוחשים פנימה את הסוכר. מפזרים את הנענע עם הסוכר והלימון אל התבשיל ומערבבים מעט ובעדינות, רק עד שעלי הנענע מגיעים אל כל חלקי התבשיל. מכסים, מבשלים עוד כמה דקות על להבה קטנה ומכבים את האש.

מגישים עם סלט קצוץ של עגבניות ופלפלים ירוקים חריפים ופרוסות לחם טרי מהמכולת.