יגיעות

כמה יגיעות יגע אדם הראשון כדי להאכיל את בני ביתו. בבוקר אסף את ילדיו עמו ויצא ללקט בשדה את מזונותיו, והנה לפניו שיבולי הדגן הנוקשה ושורשים מכוסים בעפר ותרמילים נחבאים על גבעולים. לעתים רחוקות אף עלה בידו לצוד את בשרה של חיה אחת ולשמור עליו מפני אוכלי הנבלות אך בדרך כלל אסף אל פיו גרעינים ושורשים וזרעים יבשים. את הגרעינים קילפו ושמרו ואת השורשים שפשפו על האבן שילבינו ואת התרמילים אספו בזהירות אל הסל כמוצאי שלל רב.

יום שלם יגע האדם לא פעם כדי להניח ארוחה אחת לפני משפחתו עד שלמד וחישב לאסוף חלק מהזרעים ולהשיבם לאדמה למען תתן פרייה. הארכיאולוגים המלומדים קראו לזה אחר כך המהפכה החקלאית אך הוא לא מרד באיש או בשלטון ובסך הכל רצה להספיק גם לשיר ולרקוד ולא רק לרדוף אחרי מזונו. ואולי, בעצם, זו הסיבה למהפכות כולן.

הנה אפילו חכמינו קבעו את סדר זרעים להיות ראש וראשון לסדרי המשנה שידעו הבריות שלחמם בא מן הארץ ופריים מן האדמה, והיא מקור החיים כולם. ובמסכתות קבעו ראשונה את מסכת ברכות לשבח ולהודיה על המזון ועל הזמן שאפשר לשיר ולרקוד, ואחר כך מסכתות פאה ודמאי המצוות מתנות עניים למי שלא זכו לעבד את אדמתם, ואחר כך קבעו חכמינו את מסכתות כלאיים ושביעית המצוות איך לעבד את האדמה בכבוד ובסבלנות ומתי לשמוט אותה ולהניח לה להתאושש ורק לבסוף הוסיפו חכמינו תרומה ומעשרות ומסכתות לפרנסת הכהנים והעסקנים והגבאים.

כמה יגיעות יגע אדם הראשון ואיך שאנחנו מוצאים את האפונים מקולפות ומוגשות לפנינו על המדף שבסופר. ואיך נלמד את ילדינו לברך ולתרום ולעשר כפי ששנו חכמינו אם מעולם לא יגעו בליקוט ובגידול ומזונותיהם באים להם בשפע וללא מאמץ? צריך לצאת עמם אל השדה, אולי, וללמד אותם למצוא ולאסוף את התרמילים ולפתוח אותם וללקט מהם את האפונים ולהכין מהם מזון משך יום שלם, שיערב להם כל כך מן המאמץ שיגעו עד שיברכו ויתרמו ויאהבו את אדמתם.

עם ילדינו יקל הדבר בוודאי שנפשם עוד רכה. אך מה נעשה עם פרנסינו ורועינו המעדיפים את השררה על פני אדמה מניבה ובנקאים סופרי ממון על פני חקלאים סופרי זרעים? אולי נגיש לפניהם סלט אפונים רענן בצהריים אחד בלי שישימו ליבם. אולי יעצרו רגע מלהגם וישאלו מניין האפונה הזו ואנו נחייך ונאמר להם: מן האדמה ומן החקלאים ועכשיו ברכו ותרמו והניחו לה לנפשה.