קורה שאדם נקלע לגמרי במקרה לחדר המטבח מבלי שהוא זוכר מדוע וכיצד הגיע לשם ומבלי שהוא יודע לאן עליו להמשיך עכשיו. בארץ הזאת שלנו זה קורה יותר ויותר, גם לאנשים בודדים בחשכת חדרם הצר וגם לחבורות המוניות מול אורות פנסים מרצדים ומצלמות מבזיקות, אפילו כשיש להם משהו אחר שחשוב לעשותו, אפילו בשעות צפיית-השיא בטלוויזיה, מתי שפעם היו משדרים "תצפית" או "מבט שני" או "עמוד האש".

נדמה שהמטבח מחליף היום עבור רבים את החופשה בחו"ל ואת ספת הפסיכולוג גם יחד. דווקא בימים סוערים, כשהמציאות מתרגשת ודופקת בדלת, או שפוערת חור בקיר הסלון, ימים הקוראים למעשים או למעורבות או לפחות להבעת דעה, מתרבות על המסך תכניות האוכל והבישול דווקא והאנשים בורחים מהחדשות אל המטבח. זה יותר זול מחופשה לחו"ל, יותר טעים מביקור אצל הפסיכולוג ועונה על הצורך הבסיסי ביותר של האדם בנחמה מהירה ובלתי אמצעית.

כשאדם מוצא את עצמו במטבח, פתאום באמצע החיים, הכי טוב להתחיל בלקצוץ בצל. זה כמו לומר: "תרגע, תנשום עמוק, יהיה בסדר". לוקחים בצל יבש, קולפים אותו, פורסים אותו דק ומזילים דמעה מבלי להתבייש ובלי סיבה מיוחדת. אחר כך מטגנים אותו במחבת עם קצת חמאה ומניחים לחריפות להתחלף במתיקות ולצריבה בעיניים להתחלף בריח מנחם של קרמל. מי שטיגן פעם בצל במטבח יודע שאלה הוראות ההפעלה הבסיסיות ביותר של הטבח, כמו ההיא ממרכז שירות הלקוחות שמציעה "תכבה את המכשיר, תחכה דקה ותדליק מחדש" ומיד הכל מסתדר. לא צריך טכנאי, לא צריך לצאת להפגין, לא צריך להסתכל למציאות בעיניים. מספיק לחתוך בצל.