אני מבקש את ליבי, שיהא ליבי מרגיש באמת. אני מבקש את ליבי שיהא פועם, שיהיו חיי וחיי עולמי עוברים דרכו כמו מים חיים. לא כמים הממלאים את הלב ככלי עד מעל לגדותיו ולא כמים הנופלים אל התהום המשכיחה אלא שיהא ליבי כצינור ממש, שינשקו בו מים למים, מים של מעלה ומים של מטה, שתתרבה בו הזרימה ותסער שהרי מים הזורמים אל מים הם יסוד הגעגועים והאהבה בעולם. שיהיו כתליו של ליבי חרוטים מדברי-ימי-חיי, מאהבה שבחיי, כסלע הנחרט בשיטפון וכשם שהסלע מתרכך ונמחק ומשנה צורתו תדיר מן המים, ידע גם ליבי לחוש במגע ויהא מוחל וסולח.

אני מבקש את ליבי שיהא שומע באמת, שלא תיפול תפילתי אילמת כעץ שנפל ביער. אני מבקש, על כן, את לב חברתי, את ליבך אנוכי מבקש. אני יודע שליבי ישמע את קולי באמת רק אם זה יהדהד אליו חזרה מלבך שכן אין הסכין מתחדדת אלא בירך חברתה. אני מבקש את ליבי שידע לקבל אהבה מליבך באמת כדי שיוכל להמשיך את האהבה בעולם באמת שכן זוהי עבודה שבלב: עבודה מיסוד תנועה, העברת החסד בעולם – מתנועה למגע וממגע לחום ומחום לאור ומאור לחיות ומחיות לתנועה וחוזר חלילה, שאין נפש אדם וחי וצומח מתקיימים בלעדיה, בלעדי העבודה שבלב.

אני מבקש את ליבי שיפעל תמיד ושלא יבוא לידי פחד, שלא תארע תקלה בעולמנו, חס וחלילה, מפני ליבי שפסק לאהוב, ואפילו לרגע, וכשאצא מן העולם אוכל להודות בכוונה מלאה על חלקי בתיקון, על הוספת האהבה. אני מבקש את ליבי שישמע קול צעקה או דממה שתצעק מאיש באהבה ושיקבל אליו את הרעה כשם שהוא מקבל את הטובה, מתוך אהבה, על שום ששניהם כלולים באמת, מקור החיים ותכליתם.

אני מבקש שלא לעשות תפילתי קבע לעולם, שיהא ליבי מתפעם תפילה חדשה תמיד. אינני פוחד מלב שבור שהרי הוא פתוח לרווחה, אני מפחד מלב סתום, מלב מלא עד שאין בו מקום. אני מבקש את ליבי שיעורר את לבך ויתעורר ממנו, שיפעמו שניים יחדיו ויעוררו אהבה בעולם. אני מבקש את ליבי שיהא מרגיש באמת, שיהא מרגיש אותך.